חג החירות, חג האביב, פסח בא ומה השתנה? 

במאמר זה אנסה להאיר כמה מערכי חג הפסח הקשורים לכל אחד מאיתנו. כפי שחג הפסח מסמל ואוצר בחובו את ערכי האומה, הן מבחינה דתית והן מבחינה לאומית, מגולמים בחג זה גם ערכים אישיים שאינם עולים על פני השטח ב"הגדה של פסח"  ואולי כאן המקום להעלות אותם לתודעתנו הפרטית.

חג האביב

תקופת האביב מציינת פריחה ולבלוב, התחדשות וצמיחה של הטבע.  עבור אבותינו, אשר רובם עסקו בחקלאות, מתחיל בעונה זו קציר התבואה  הראשונה - קציר השעורים.  בהתאם למנהג הכללי לקרוא בכל אחד משלושת הרגלים מגילה המתאימה לערכי החג ואווירתו, קוראים בחג הפסח את "שיר השירים" המשופע בתיאורי האביב.הקבלה אף היא מלמדת כי פסח מציין את התחדשות הטבע. וכך גם האדם, כחלק מהטבע, מתחדש רוחנית, משיל מעליו את קשיי השנה הקודמת ומתמלא באנרגיה חיובית לקראת העתיד לבוא.

הערכים הגלומים במהות חג האביב הם התחדשות וחיוביות. האם נאמץ אף אנו את רוחו של חג זה, נעצור ונחדש את כוחותינו ונכין עצמנו להתקדמות ולהסתכלות חיובית על העתיד לבוא?

בהתאם לתכונה המקיפה אותנו לקראת החג - ניקיון, ארגון וחידוש של התרבות החומרית הסובבת אותנו, אולי נעמיק הפעם ונתמודד עם חידוש - ארגון וחיבור מחודש למי שאנחנו, לצרכינו ולעוצמתנו ונשנס מותנינו לקראת צעידה בדרך טובה וחיובית שתאפשר לנו התמודדות עם חיי היומיום, עבודתנו, יחסינו עם הסובבים אותנו ושלל תחומי חיינו.

חג החירות

סיפור יציאת מצרים הוא מאבני היסוד באמונה היהודית. זיכרון גאולת עם ישראל וצאתו מעבדות לחירות שבים ומודגשים במצוות עשה ואל תעשה בדת היהודית. חלק גדול מהמצוות, כגון שלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות);  המצוות הקשורות בגרים (תושבים זרים); ואפילו מצוות השבת, נובעות מיציאת מצרים או קשורות אליה בתורה או בתורה שבעל פה. הסיפור המקראי, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו אומץ גם בנצרות ובאסלם ותביעת משה מפרעה, "שלח את עמי", הפכה בעיני עמים רבים, לאורך ההיסטוריה, סמל לשאיפתם לחירות ולגאולה.

סיפור החירות מציג, למעשה, את האפשרות לשינוי עצמי באמצעות עבודה פנימית אשר תתרום לשינוי המציאות הקיומית של כל אדם ואדם; להחליף סבל בשמחה, כאב בשלווה. כל אחד, בקצב המתאים לו. (ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, רמז למשמעות התהליך שעברו ואורכה של הדרך לשינוי). יציאת מצרים מתוארת בתורה כאירוע ניסי, אותו חולל האל, על מנת להביא את עם ישראל לארץ ישראל ולתת לו בדרך את התורה. לכן מהווה יציאת מצרים "מיתוס מעצב" בתולדות עם ישראל, בהלכה, בתרבות ובהשקפה היהודית. אף אלה הסוברים כי יציאת מצרים לא התרחשה בפועל, באופן שבו, היא מתוארת במקרא, מסכימים שיש לה משקל רב בכינונה של האומה. וכך תיאר זאת אחד העם במאמרו "משה": "שהגיבור האמתי של ההיסטוריה איננו האורגינל המוחשי קצר המועד, אלא המיתוס הרוחני שמלווה את האומה, ומהווה לה מקור השראה וחזון". הרב קוק טבע את הביטוי: "יציאת ישראל ממצרים, תישאר לעד האביב של כל העולם כולו"  והוא ראה בה סמל לניצחון רוח האדם על מעגליות הטבע הדטרמיניסטית שאפיינה את התפיסה המצרית הקדומה, בה אל השמש והנחש תפסו מקום מרכזי, ובה מלך הוא אל ועבד הוא לעולם עבד. כוחות הטבע חזקים הם ואיתנים, אך רוחו של האדם - בן החורין חזקה מהם. הידיעה בדבר האפשרות לשבירת מוטות העבדות ויציאה לחירות, סימלה את הרוח החופשית של האדם שאינה ניתנת לכבילה, ויוצאת כנגד רוע השעבוד והניצול.

מהי משמעותה של החירות ברמה האישית? אילו ערכים גלומים בה, המאפשרים חיי עצמאות וכבוד?

הזכות לחירות היא אחת מזכויות היסוד של האדם. היא נמנית על ה"זכויות הטבעיות" עימן נולד כל אדם. היא באה לידי ביטוי ביחס של כבוד והערכה בין בני האדם, בשמירה על זכויותיו של הזולת. עם זאת חירותו של כל אדם לעשות כרצונו מוגבלת. חירותו אינה מתירה לפגוע בזכויותיו הטבעיות הבסיסיות של האחר ולכן כבולה היא למסגרת החוק של החברה בה הוא חי.

מהות החירות כוללת בתוכה כמה היבטים, כפי שמשתקף בחוקי יסוד שונים וביניהם כבוד האדם (בזכות לחירות נכללים כמה סוגי חופש):

• חופש האמונה - החופש להאמין במה שאתה רוצה.
• חופש המחשבה - החופש לחשוב מה שאתה רוצה.
• חופש הפרסום ועיתנות (Press) - החופש לפרסם. (זהו אינו חופש הדיבור)
• חופש ההתחברות - החופש להיות בקשר עם מי שאתה רוצה, ללא מגבלה מגזרית או קבוצתית.
• החופש לשאת נשק.
• חופש ההתאגדות - החופש לכל קבוצת אנשים להתכנס ולהתאגד.
• חופש החינוך - החופש להורה לחנך את בנו בדרך שהוא רוצה, החופש לאיש חינוך לחנך באופן שהוא רוצה, החופש לחינוך ביתי והחופש לקבוצת הורים להתאגד לחנך יחד.
• חופש התנועה - החופש לנוע ממקום למקום ללא מגבלות.
• שוויון זכויות בין המינים.
• חופש הדיבור.

למעשה בערך חירות נכללים מספר סוגי חופש, ומכאן עולה השאלה ... מה זה חופש?

חופש הוא מושג  מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות, אך כפי שהוגדר במושג חירות, ה"חופש" של כל אחד מוגבל על מנת שלא לפגוע בחופש האחר, אלא לתכלית ראויה, איפה שמתחיל ה"חופש" של האחר.

לדעת ויקטור פרנקל חופש ואחריות עולים בקנה אחד. אלה הם שני צדדיו של אותו מטבע. ברגע שבו נוטל האדם חירות לעצמו הוא גם נושא בעול האחריות. רבים חוששים מפני נטילת אחריות ונתינת דין וחשבון ולכן מסרבים לקחתה ולקבל החלטות שעשויות להרחיב את חירותם. פרנקל קורא לבני האדם ליטול אחריות לגורלם. באופן דומה, סבר הראי"ה קוק, כי עיקרה וראשיתה של התשובה, שהיא תיקון האדם, תחול מעת שלא יסיר אדם אחריות לחייו ויטילה על האחר, אלא בלקיחת אחריות על גורלו, מתוך אמונה כי ההצלחה הגמורה תלויה אך ורק ברצונו הטוב ובמעשיו. לדעת פרנקל ופורם, תופעה הפוכה לחירות האדם היא התואמות (קונפורמיות), המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרות הנורמות החברתיות באופן אוטומטי וללא ערעור. לקו מחשבה זה ניתן לצרף את דעתו של קאנט, שראה בחירות האדם, מצב המתקיים כאשר הוא הוא מקור להחלטותיו שלו. החופש המוענק לאדם לפעול , אינו מקנה לו חירות אמיתית אלא אם כן הוא פועל מעומק תבונותיו ואוטונומי בהחלטותיו ("אמץ בך את האומץ להשתמש בשכלך שלך עצמך").

חג החירות מזכיר לנו ברמה האישית את החופש להשתמש בתבונתנו לקבל החלטות ואחריות על גורלנו ועתידנו.

בחג זה נתבונן באחריות על ההחלטות שלנו, ונאזור אומץ לקבל החלטות חדשות שייטיבו עם עתידנו. וכפי שחברה טובה כתבה לי לכבוד החג:

" חיים מתוך חירות זה סוג של אומנות

  אומנות פורחת רק מתוך אימון

  ואין אימון ללא אמון (אמונה) "